עומר פציניאש ולדמן

עומר פציניאש

עומר פציניאש ולדמן (29), קצינת מילואים וממובילות מחאת המילואימניקים, שפעלה מאז פרוץ המלחמה בחזית הצבאית והאזרחית וקראה להכרעה, משילות, ריבונות ושינוי עמוק בסדרי העדיפויות הלאומיים.

פציניאש ולדמן, נשואה ואם, שירתה מאז 7 באוקטובר במילואים בתפקיד קצינת שיתוף ארטילרי. לאחר סבב המילואים הראשון הייתה ממקימי תנועת "המילואימניקים - דור הניצחון", שעסקה בדרישת הכרעה ודחיפה לשינוי התפיסה הבטחונית באמצעות פעולות מחאה במרחב הציבורי, מעורבות בתקשורת ועוד.

"לא תכננתי להיכנס לפוליטיקה. מעולם לא ראיתי בעצמי דמות פוליטית ולא היו לי שאיפות פוליטיות. אבל אחרי כמעט שלוש שנים שבהן ראיתי מקרוב את הפער בין העוצמות האדירות של הלוחמים והציבור לבין אופן קבלת ההחלטות - הבנתי שהגיע הזמן שאנשים שמונעים מאידיאלים יתפסו את המושכות.

אנחנו דור שכבר לא ניזון רק מסיפורי הגבורה של הדורות שקדמו לו ומקווה להיות ראוי להם. הוכחנו שאנחנו ראויים. עזבנו משפחות, ילדים, עבודות וחיים שלמים והסתערנו על המשימה. עכשיו הגיע תורנו לקחת אחריות גם על הדרך שבה המדינה הזו מתנהלת.

בחרתי בזהות כי מצאתי בה את מה שחסר לי בפוליטיקה הישראלית - אידיאולוגיה לפני כיסאות, זהות לפני ספינים, וחוסר התנצלות על מי שאנחנו. אנחנו לא צריכים להתנצל על היותנו העם היהודי ועל כך שזו מדינתו של העם היהודי. אנחנו צריכים להרים את הראש בגאווה ולפעול מתוך משילות, ריבונות ועוצמה.

במלחמה הבנתי עוד דבר: אנחנו לא שכירי חרב. אי אפשר לבקש מאנשים לצאת שוב ושוב להילחם, לסכן את חייהם ולהשאיר משפחות מאחור בלי לחבר אותם למשהו גדול מהם. אנחנו חוליה בשרשרת של דורות. אנחנו יהודים - דתיים וחילונים - ואנחנו נלחמים על הבית. עכשיו הגיע תורנו לקחת עליו אחריות."

עומר היא בדיוק הקול שישראל זקוקה לו עכשיו - קולו של דור הגבורה שלא מוכן למסור שוב את עתידו לידי אותה תפיסה שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר. דור שלא מבקש להשתלב במשחק הפוליטי הישן, אלא להחליף אותו בחזון, בזהות ובאחריות. הצטרפותה היא ביטוי לתהליך עמוק שמתרחש בחברה הישראלית: הדור שנקרא לדגל בשדה הקרב מבין שכדי שהקרבתו לא תהיה לשווא, עליו לקחת אחריות גם על הנהגת המדינה. ברוכה הבאה הביתה, עומר.